במשך חודשים שלמים לא הייתי אני.
לילה, יום, לילה, כל כך לא אמיתי.
הכל נראה לי כמו חלום רע מאוד,
ולא ידעתי אם אני רוצה להיות או לא להיות.
כמו מיליון סכינים בוחשים בתוך הלב,
ובא לי כל כך לא להיות, להפסיק את הכאב.
והתחושה הזאת של חוסר אונים משווע
ואיפה אתה? זה כל כך משגע.
והספק מתגנב,
וזה כל כך כואב.
הייתי ולא הייתי כאן,
המון זמן.
והאש הזאת שבפנים, אכלה כמעט הכל
וחור שחור נפער וכאב מאוד גדול.
ואז, לילה אחד, חלום שחלמתי, התגלות,
העיר אותי למציאות.
והתחלתי שוב להיות
ולחיות.
;){kind=link}