אחר כך, כמעט מדעתי יצאתי.
חשבתי, כמו שתכננו תמיד,
שאתה הולך לבנות לנו עתיד.
אבל, משהו קרה לך.
איבדת את עצמך.
יצאת למסע ללא גבולות
מלא שקרים ואשליות.
וניסיתי בכל כוחי להזהיר
ורציתי אותך משם להחזיר.
אך היית שקוע מלא הזיות
בעולם החלומות.
והגחת משם פעמים ספורות
לאחר שהשארתי מלא הודעות.
כי רציתי לדעת, מה קורה כאן?
ואיפה אני בכל העניין?
ובכל פעם הבנתי יותר ויותר
שאתה לא אתה, שאתה מתפזר.
ובנית לך מגדל של קלפים,
והפרת את כל הכללים.
ובכל פעם הרגשתי אותך
ואני נענשתי, ולא איכפת היה לך.
ולא האמנתי שזה יכול להיות
כי, מי שהכרתי לא היה נותן לזה לקרות.
וחיית שם, בנחיל של צרעות,
במגדל הארס והאשליות.
ולבסוף הבנת שזו לא הדרך אל האושר האמיתי
ובאת, מבקש סליחה, רוצה לחזור להיות איתי.
;){kind=link}