טוב, זה לא כל כך קל כמו שזה נשמע. אבל זו בהחלט היתה ההתחלה. כי להפוך את היום ליום בחזרה, זה לוקח זמן. ובלילה לישון, כמו אנשים נורמלים, זה גם לוקח זמן.
מאוד משונה. בבוקר שאחרי, התעוררתי וקמתי, ולא הרגשתי עייפות או כאב. הרגשתי כאילו ישנתי מספיק ואני מוכנה לקראת היום שיהיה.
זה היה רק האדרנלין, שבעקבות החלום.
דבר ראשון שעשיתי היה, לסגור את המחשב. הוא שימש בתור חפץ למשך כמה זמן. אח"כ הכנתי לי לשתות, ויצאתי לשבת בחצר (משהו שמזמן לא עשיתי). ישבתי לי, שותה ומעשנת. נותנת לשמש ללטף את פני ואותי. האויר היה טוב ונעים. שאפתי ממנו, כמו הוא סם החיים. והסתכלתי סביב, בגינה, אדמה, צמחיה, פסיפלורה נותנת פרי, הריח של הנענע, הכל...
הכאב, תמיד ישאר הכאב, אבל ניסיתי להתעלם. המחשבות על הגורם לכאב, גם הן, תמיד ישארו, אבל ניסתי לשים בצד. לחשוב על דברים אחרים, לעשות דברים אחרים, למצוא כל מיני דברים, לחייך, לצחוק בקול רם, גם מטפשויות, אפילו דברים קטנים.
עדיין הייתי שם בגיהינום הזה, עדיין כאב לי, אבל בכל פעם ניסיתי שוב להתעלם.
עד היום, אני עדיין חושבת וכואבת, כל יום. אבל, זה לא מרכז החיים שלי. רק אם אני לבד ולא עסוקה במשהו אחר, זה עולה לי, אבל אני לוקחת את זה למקום אחר. אני מתמודדת עם זה כל יום, ומנצחת. בינתיים.
;){kind=link}