רק כשיש לך משהו שהם צריכים, הם באים, מתעניינים, שואלים..
וכשאת בצרה וצריכה קצת עזרה, ואפילו קצת חברה,
הם לא שם בשבילך. הם לא כאן בשבילך.
הם עושים את עצמם עסוקים, כאילו את לא מכירה אותם.
כאילו הם לא מכירים אותך. וזה מבאס.
כאילו מה? קצת יחס? טיפונת? מה?
אוקיי, טוב, בסדר. לא, זה לא בסדר. אבל זה מה יש.
לא צריך להתרגש מידי. צריך רק ללמוד.
אני לא אוכל אף פעם להיות כמותם. אבל אוכל ללמוד קצת, להגיד "לא" כשצריך.
ואוכל גם לחשוב יותר על עצמי, ועל מה שחשוב לי.
כי עד עכשיו חשבתי על כולם שמסביב. ורציתי רק שיהיה להם טוב.
אז עכשיו כשאני צריכה שמישהו יחשוב עלי קצת, איפה הם?
יש לי להגיד רק דבר אחד.
תודה רבה מאוד.

