אתמול, כשדיברנו, הדמעות ירדו בלי הפסק.
בכל פעם שאני שומעת את קולך, משהו בי מתפרק.
ואתה, שמעת את הכאב בקולי, בשתיקות,
ורק אמרת לי, כמה פעמים, שאני לא צריכה לדאוג.
אמרת שהכל יהיה בסדר, שאתה עושה הכל,
כדי שביחד נהיה, כמו שבנינו, ושאתה כבר לא יכול,
שאתה כבר חולה מלחשוב עלי כל העת,
ושאתה דואג לי באמת.
ואני הרבה שתקתי, ההגיון התנתק.
הרגש לקח אותי למקום בזמן אחר, הרחק.
ושמעתי את קולך לוחש אהבה,
והרגשתי את כאב האכזבה.
והגעגוע מתסכל, צובט, למשמע קולך.
משהו בי מתפרק, בכל פעם, כשאני שומעת אותך.
;){kind=link}