לא היית כאן.
היית כבול,
אי שם בחו"ל.
סיפרנו זה לזו, הרבה מכתבים.
במשך כמה חודשים טובים.
ואז, חזרת ונפגשנו.
התרגשנו.
גרנו תקופה ביחד,
היה נחמד.
אחר כך, מבלי לסבך יותר מידי את העניינים, פנינו לכיוונים שונים,
נשארנו חברים טובים, שמידי פעם נפגשים, מתעדכנים.
לאט לאט,
הקשר נותק.
ואז, יום אחד, במקרה, ראיתי מודעה בעיתון,
והלב כאב חזק, ובאותו לילה, לא יכולתי לישון.
וזמן מה אחר כך, עוד הייתי המומה,
ידעתי. הרגשתי, שזה היית אתה.
חוויתי איתך המון דברים. היינו יותר חברים טובים מאשר בני זוג, וזה היה בסדר גמור. כי, יכולנו להפיק את המיטב.
סיפרת לי הרבה על העבר שלך, ושיתפת אותי גם בדברים הטובים בחיים שלך.
מה שבמיוחד גרם לי להעריך אותך מאוד, היה העובדה,שלא נתת לי להתקרב, ולא נתת לי גישה, ולא רצית שאהיה אפילו חלק קטן ביותר, מהעניינים המפוקפקים שלך.
למרות שסמכת עליי, העדפת לוותר עליי בעסקים. אמרת לי: "לא, אני לא רוצה שתיכנסי בכלל לעניינים האלה".
והמילים האלה הוכיחו לי באמת, שהיה לך איכפת ממני. וזה נתן לי להרגיש מאוד טוב.
ואחרי מספר חודשים, המודעה בעיתון. "....שהיה מוכר למשטרה....נורה......"....וידעתי מיד שהמדובר בך.
אז זהו.
אני מקווה שטוב לך שם למעלה.
תשמור על עצמך.
תודה.
;){kind=link}