אם אני פנוייה מקשר, התכוון. ועניתי שאין לי אף אחד.
ושאל אם אפשר, בערב, יותר מאוחר, לפגוש אותי.
ואמרתי, כן, תמיד אשמח לעוד חבר אמיתי.
רשם את מספר הטלפון שלי, ואמר תודה.
ואז, האוטובוס שלי הגיע, ונסעתי לעבודה.
ובאמצע היום, טלפון. וקבענו להיפגש, בדיזינגוף, בכיכר.
והסתקרנתי מאוד, וחיכיתי, ציפיתי, שהזמן יגיע כבר.
כשהגעתי, כבר המתין לי, ושאל מה אני רוצה לעשות.
ואמרתי, נשב פה באיזה מקום בחוץ, לשתות.
ישבנו במקום קטן, לא רחוק. עם שולחנות קטנים בחוץ.
שתינו קצת בירה, דיברנו, הכל היה נחמד מאוד. לא לחוץ.
הוא היה מאוד שונה, מאוד רגוע ונעים שיחה.
השלוה, שהיה שרוי בה, עטפה אותי כמו שמיכה.
אחר כך, הלכנו, ירדנו לחוף הים. מצאנו מקום על הסלעים לשבת.
ודיברנו במשך שעות, שאלתי המון שאלות והוא ענה. והייתי מוקסמת.
הוא דיבר ברוך, והיה מאוד אמיתי .
וענה, כאילו זאת אני, שעונה לעצמי.
וכבר נהיה מאוחר,
וקבענו להיפגש מחר.
בידיים שלובות, הוא ליווה אותי לתחנה, והמתין איתי עד שבא האוטובוס שלי.
זה היה מאוד מיוחד. הרגשה נעימה, שמישהו סוף סוף מבין אותי. הוא ענה לשאלות, כמו שצפיתי וכמו שציפיתי. תשובותיו היו התשובות שאני הייתי עונה. התשובות שרציתי לשמוע. הוא היה אדם אמיתי מאוד. ללא כל לחץ, מלא שלוה. מלא רוגע. ובהמשך, זה השפיע גם עלי.
יותר מאוחר, כבר הייתי בבית. הוא התקשר. שאל אם הגעתי בסדר. ואמר שהוא אוהב אותי.
ואז ידעתי.
;){kind=link}