אם באמת היית מקשיב לי, מההתחלה, הכל היה נראה אחרת. אבל לא, אתה תמיד חייב לעשות בדרך שלך, להקשיב רק לעצמך. גם אם אתה מתייעץ איתי, ואני אומרת לך את דעתי, אתה בשלך.
באחת הפעמים, שהיתה קשורה לעסקים, אמרתי לך מה דעתי. אבל אתה בכל זאת הלכת בדרכך. וכשחזרת, אמרת לי שצדקתי.
ופעם אחרת, אחרי שעשית מה שאתה רצית, והכל התחרבש, אבל ממש ממש, אתה הודית ואמרת לי שצדקתי בכל מה שאמרתי, ושמעכשיו תקשיב לי.
אבל, גם אחר כך לא הקשבת לי.
אז? לא הגיע הזמן שקצת תקשיב לי? ובמיוחד שיש לי תחושות לגבי כל מיני דברים. ובמיוחד שאתה מבקש לשתף אותי ולהתייעץ איתי ובמיוחד כשאתה אומר שאתה רוצה שנחליט ביחד. אז תקשיב לי קצת.
נכון, אני לא יודעת את כל הדברים בעולם. אבל בדברים שאני מבינה ויודעת ויש לי מושג, אתה צריך להקשיב למה שיש לי להגיד. כי אני אף פעם לא אומר משהו על דבר שאין לי בו שום מושג.
ועכשיו, אני לא יודעת מה עשית. התנתק לי חוט המחשבה מרוב שקפצת מדבר לדבר.
דבר אחד אני יודעת. יש לי תחושה, ששוב אתה שוגה.
המטרה ברורה בהחלט.
הדרך אולי לא כל כך.
אין לי רשת בטחון, אבל אני בטוחה שלך יש.
ושתדע דבר אחד.
הפעם, אני זו שלא מוכנה להיות בלי רשת הבטחון.
כי אני לא יודעת כלום ממה שעשית. אני רק יודעת את העובדות היבשות, אבל לא מה מסתתר מעבר להן.
וזה לא מוצא חן בעיני.
אני רוצה שתגיד לי הכל, לפני...לפני שאתה עושה את הצעד האחרון. לפני.
כי ברגע שתעשה את הצעד האחרון מבלי ליידע אותי על כל המהלכים ועל כל מה שמסביב ועל הדרך, יכול להיות מצב, שאני לא אהיה שם.
אז תקשיב לי. ותקשיב לי טוב. תן לי להבין מה אתה עושה, ותן לי לדעת. כי זה קשור גם אליי. גם אני בתמונה הזאת, אם לא שמת לב.
אז אני מבקשת, תתחשב בתחושות שלי ותקשיב גם לי.
;){kind=link}