היה חמים ונעים כזה.
לאחר המקלחת, אני מתלבשת
אתה עטוף בחלוק המגבת.
חצי שוכב על המיטה, ומדבר.
ואני חצי מקשיבה, ולפתע, ללא אומר,
פשוט אספתי את עצמי והלכתי.
כי, פתאום קלטתי...
שאתה מרגיש אלי הרבה יותר
מסתם חבר.
שאחרי כל השנים,
שהיה בינינו רומן נצחי, בהמשכים,
ואני סיפרתי לך המון על אחרים
.ושיתפתי אותך, כמו בין חברים.
וכשדיברת, באותו היום,
הבנתי פתאום.
והיה לי ממש לא נעים,
ויצאתי בבושת פנים.
זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך בחיים.
עכשיו אתה בשמים, יושב עם מלאכים.
אבל ראיתי אותך שוב, שנים אחרי, בחלום אחד,
וידעתי, שאתה איתי ושומר ומשגיח עלי, לעד.
בין כל האחרים, תמיד חזרתי אליך. אהבתי אותך מאוד, אך אתה לא אמרת לי כלום. אף פעם, לא אמרת כלום. תמיד קיבלת אותי כמו שאני, ואני קיבלתי את המצב כמו שחשבתי שהוא. שאתה חבר טוב. ותמיד תהיה בשבילי כשצריכה אותך. כן, תמיד היית שם בשבילי, אבל לא הבנתי שזה מעבר לחברות. אם היית אומר, אולי זה היה נגמר אחרת. אבל מה שצריך להיות קרה.
חלמתי אותך בהתחלה. כשהתאהבתי בך. חלמתי חתונה. הכל היה מאורגן. מסודר. כל האורחים הגיעו. הטקס התחיל. ו...הגענו לשלב.....ולא היתה טבעת.
אז זהו.
אנחנו עוד ניפגש.
כי חלמתי אותך שוב, לאחר שנלקחת לחיות בין מלאכים. וחייכת אליי. והנהנת בראשך. נתת לי להרגיש טוב.
עכשיו, אני מחייכת.
תודה.
להתראות.
;){kind=link}